עברתי מהפך חשיבתי והתנהגותי.היום אני יודע זאת בוודאות.השנה נפרדתי מכל חברי לעבודה בברכת "גמר חתימה טובה וצום קל ונעים".עד ליום כיפורים האחרון הייתי כופר להכעיס.לא צמתי וכמובן שלא הקפדתי על שום מצווה בדת.בשנה שעברה ביום הכיפורים הגעתי לשלב בחיי שבו קיבלתי כמה החלטות.
זה היה יום כיפורים לאחר שלושה חודשים שנפרדתי מבת הזוג הקודמת שלי.נפרדתי מחיי ריקנות ובגידות בלתי פוסקות מצידי.נאמנות הייתה מילה זרה לי.בגידה הייתה לחם חוקי.מטבע הדברים זוגיות מעין זו תהיה ריקה מתוכן, תהיה נטולת ממשות אמיתית וכנראה שגם נטולת רגשות אמיתיים.זה היה "העולם שלי",עולם חסר משמעות בסיסית של אהבה ורגש עמוק.עולם שבו ההנאה הרגעית של "הכיבוש" הייתה החשובה בחיי.
השנה אני צם, אלך גם לבית הכנסת.סימתי זוגתי האהובה עד אין קץ עובדת משמרות רבות ביום כיפורים זה בבית החולים.אחות אחראית בחדר המיון.אני כותב את זה ומתמלא גאווה בה ובפועלה.חלק מהזמן אהיה איתה בחד המיון.חלק מהזמן אהיה בבית הכנסת שבבית החולים.אתפלל ואודה.אבקש סליחה ממי שצריך.לוקח את יום הכיפורים כיום החשוב בחיי.יום הכיפורים בשנה החולפת היה היום שבו שונו חיי ללא היכר.שבו התחלתי לטפס ממעמקי השבר הנוראי שבו שריתי.יום שבו התחלתי לחבר את עצמי מחדש.
למדתי ולומד כל יום דברים חדשים.מסתבר שלא כולם יודעים הכול.אנשים חשובים מאוד יכולים גם לטעות.גם אני בניהם כמובן.טועה ולומד.מתעקש על צדקתי ובדרך כלל מצליח בדרך זו.
יום הכיפורים-יום חשוב הוא לי.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
